החלטה בתיק תא"מ 8040-11-10

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 17.2.2011 במסגרתו חוייבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 21,255 ש"ח  בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ושכר טרחת עורך דין, בגין שירותי הסעות שנטען כי הוזמנו ובוצעו על ידי המשיבה עבור המבקשת.

המבקשת הגישה ביום 30.8.2011 בקשה לביטול פסק דין ובה טענה כי נרכשה בחודש מאי 2010 מבעליה קודמים, והם לא פרטו בפני מנהלה הנוכחי מר ויקטור שממה (להלן: "מר שממה"), את מלוא בעיותיה המשפטיות.

בנוסף,  טענה המבקשת שכתב התביעה הומצא לכתובת ישנה שלה ומי שחתם על גבי אישור המסירה, הוא מקסים מנהלה הקודם אשר אין לו קשר כיום אליה. כך גם הוסיפה  שלראשונה נודע לה על התיק כנגדה באמצעות תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה.

לגרסתה, התקשתה לאתר את תיק בימ"ש מאחר ובתיק ההוצאה לפועל  נרשם מספר תיק בית משפט שגוי ומר שממה אף ציין בתצהירו שכאשר גילה את התובענה, הגיש בקשה לבית משפט ביום 26.5.11 ובה גולל את כל העובדות וציין כי מעולם לא קיבל את התובענה והיא אינה מוצדקת ואף הוסיף כי לא קיבל כל תגובה או החלטה על בקשתו שהוגשה לתיק בית המשפט.

לגופן של טענות הגנה טענה המבקשת שחברת מטיילי נהורה בע"מ ומר שממה רכשו את המבקשת בחודש מאי 2010 ומשכך למר מקסים בעלי המבקשת בעבר אין כל נגיעה למבקשת ולכן המבקשת אינה חייבת למשיבה את החוב אותו היא דורשת. לשיטתה, המדובר בעבודה שמעולם לא בוצעה ולא התקבלה על ידי המבקשת ומדובר במעשה מרמה תוך שיתוף פעולה בין מקסים למשיבה ומשכך יש להורות על ביטול פסק הדין. כן טענה המבקשת שקיימים כשלים רצופים בהמצאה, אי כתיבת ח.פ. נכון והשם בצורה מפורשת, הגם שקיימת לה זכות להגיש כתב הגנה תוך 45 יום, הרי שכתב תביעה לא הומצא לה ולכן עומדת בתנאים הדרושים לשלם ביטול פסה"ד.

2. מנגד, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות. לטענתה בוצעה מסירה של האזהרה גם למר מקסים וגם לרוכשת הנתבעת ביום 25.5.2011, כך גם טענה שמר שממה הגיש בקשה ביום 26.5.2011 בתיק בימ"ש ומשכך היה עליו להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, מה שלא נעשה בפועל ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה לביטול פס"ד שכן זו לא הוגשה תוך 30 יום.

3. אשר לסיכויי הגנה, טענה המשיבה שאין למבקשת כל סיכויי הגנה ראויים, שכן מדובר בתביעה שנסובה סביב תקופה טרם רכישת המבקשת על ידי מר שממה ומטיילי נהורה בע"מ ואף הוסיפה שעיון בהסכם הרכישה לפיו נרכשה המבקשת על ידי מר שממה וחברת מטיילי נהורה בע"מ מלמד שמוסכם על ידי הצדדים מפורשות שהמבקשת רוכשת את החברה, לרבות חובותיה והאמור בסעיף ט' להסכם, נותן גושפנקא סופית לרכישת המבקשת.

לפיכך, טענה שאין בפי המבקשת כל טענת הגנה ראויה ודין הבקשה להידחות.

4. בקשה לביטול פסק דין יש להגיש בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מיום שהומצאה למבקש ההחלטה. 

ובהתאם להלכה הפסוקה, בית משפט יורה על ביטולו של פסק הדין  בכפוף לקיומם של שני תנאים, הראשון, סיבת המחדל שבגינו הוגשה הבקשה באיחור והשני, סיכויי ההגנה, כאשר נקבע בפסיקה שהתשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר.

אלא שכדי לבחון קיומם של התנאים הללו , יש לבחון תחילה באם הבקשה הוגשה במועד.

5.         אין מחלוקת שהבקשה לא הוגשה תוך 30 יום מיום שניתן פסה"ד, אלא שבעניין זה טענה המבקשת שמשלא הומצא לה פסק הדין כדין הרי שלא חלף המועד להגשת הבקשה.

מעיון בתיק מסתבר שמר שממה והמבקשת ידעו על מתן פסק הדין  כנגדם, הגם שכתב התביעה לא הומצא להם כדין לכל המאוחר ביום 26/5/2010 הגם שלכאורה נראה כי לא היתה מסירה כדין. משכך על בית המשפט לבחון באם יש להחיל את  כלל הידיעה או כלל ההמצאה. בעניין זה  נקבע זה מכבר שלעיתים יש להעדיף את מועד הידיעה על מועד ההמצאה  (ראה רע"א 1415/04 סרביאני נ' סרביאני, נ"ט(2) 440, 444), באותו עניין  נקבע שכאשר חרף העדר המצאה כדין, הגיע כתב בית דין בפועל לידי בעל דין וניתנו לו אמצעים לפעול על פיו, הרי שהושגה תכלית ההמצאה והחובה היתה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן, מאותו מועד בו הגיע לידיו תוכן כתבי בית דין והוא מנוע מלהעלות את הטענה שחרף קיומו של כתבי בית דין וחרף ידיעת תוכנו, הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים מחמת אי המצאה של אותו כתב בית דין.

6.         בעניין הנדון, הגם שנתגלו פגמים בהתנהלותה של המשיבה לשם קבלת פסק הדין שכן אין מחלוקת שמספר ה-ח.פ. לא נרשם בפסק הדין ואין מחלוקת שבתיק ההוצאה לפועל נרשם מספר תיק בית משפט שגוי, הרי שמר שממה הגיש בשמו ובשם המבקשת  בתיק בית המשפט בקשה ביום 26.5.2011 אשר הכתיר אותה כהתחזות וניסיון להוציא כספים במרמה. לבקשה זו צרף מר שממה העתק מכתב התביעה ובו רשום מספר התיק הנכון בבימ"ש ואף צרף את העתק פסק הדין בו נרשם מספר תיק לא נכון וכן צרף אסמכתא לפיו הוא בעל עניין במבקשת. משכך, חרף הפגמים, הרי שלכל המאוחר ידע מר שממה וכך גם המבקשת, במועד זה, שניתן כנגדה פסק דין, שכן אחרת כיצד יכול היה להגיש  הבקשה בתיק הנכון? מה גם שהנספחים שצורפו על ידו חלקם נשאו מספר תיק נכון וחלקם נזאו מספר תיק לא נכון וככל שהיה מעיין במספרי התיקים הללו, כפי שעשה בסופו של יום, הרי שהיה יודע מהו מספר התיק הנכון, מה גם שעובדתית, הבקשה הוגשה בתיק זה  ביום 26/5/2011 מה שלא היה קורה באם לא היה ידוע מספר התיק.

אמנם טוענת המבקשת שהפגם נעוץ במחדלי המשיבה אשר לא המציאה את מספר התיק הנכון ואף רשמה מספר שגוי בטיוטת פסק הדין שהומצאה לחתימתי, אלא שפגם זה תוקן בעת שמר שממה הגיש הבקשה בתיק בית המשפט במועד זה.

7.         בו ביום ניתנה החלטתי בה הוריתי למבקשת להגיש בקשה מתאימה לביטול פסק דין שכן הבקשה הוגשה שלא כדין ללא תצהיר וללא התייחסות לתנאים שבגינם יורה בית משפט על ביטולו של פסק דין, אלא שהמבקשת לא מצאה מקום לברר מה עלה בגורל בקשתה זו ורק ביום 1.9.2011 באיחור, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין, כשלושה חודשים לאחר שהוגשה בקשה קודמת.

לא מצאתי שיש בפי המבקש כל הסבר מניח הדעת להתנהלותה זו ומנגד, כפי שציינתי, מחדלי המשיבה נרפאו עם הגשת הבקשה ביום 26.5.2011. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט יואב פרידמן בתא"מ 406-08-08 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' חונה ואח':

" תקנה 201 לתקנות סדרי הדין קובעת כי החלטה שניתנה במעמד צד אחד ניתנת לביטול, במידה והוגשה בקשה לכך בתוך 30 יום מהיום שמגיש הבקשה קיבל את ההחלטה לידיו. מכוח כלל הידיעה על מבקש הביטול להמחיש אימתי נודע לו על ההחלטה אותה מבוקש לבטל, וזאת אפילו כאשר הבקשה לביטול מבוססת על חובת הצדק (ראה ההחלטה ורשימת האסמכתאות בבר"ע (י-ם) 2392/06 Mr. Eric Del Mormol נ' Wal Ltd  (מאגר נבו)). טענת העדר ההמצאה אינה יכולה לעמוד למבקש הביטול, שעה שהיתה לו ידיעה פוזיטיבית בדבר ההחלטה במשך זמן רב, שמא אף אחז אותה בידו, וישב באין מעש. אם תתקבל טענה מסוג זה, לפיה באין המצאה כדין, אין מועדים המגבילים את זכות המבקש להגיש את בקשת הביטול, גם משעה שידע בפועל אודות מתן פסק הדין, נמצאנו מרוקנים מתוכן את תקנות סדרי הדין. פי שיטה זו יכול בעל דין לקבל לידיו פסק דין בשנת 2000, גם אם לא הומצא לו כדין, ולהגיש בקשת ביטול ב 2010. הגיונם של דברים בצירוף כלל הידיעה שחוזק מאד בהלכה (גם אם אין אחידות דעים מלאה בדבר היקף תחולתו) מחייב כי מועד הידיעה על פסק הדין יהא המועד הקובע ובעל הדין המנסה להסתמך על כך שפסק הדין לא הומצא לו באופן פורמלי יטרח ויציין אימתי נודע לו על פסק הדין, ומתי קיבל אותו , ואף יגבה טענה עובדתית זו בתצהיר. שאם לא כן חזקה שבהגיון שחלף המועד בן 30 הימים להגיש בקשת הביטול, או למצער יהא המבקש מושתק מלטעון כי הגיש בקשתו לביטול במועד (רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ (מאגר נבו), ע"א 27/99 מרקוביץ נ' פילו נג(5) 741, 745 וכן רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן נט(2) 440, 444). ידיעה מוצקה וברורה על פסק דין מספיקה אם כן לשם תחילת מרוץ הימים להגשת בקשה לביטול פסק הדין לפי תקנה 201".

8.   הדברים הללו יפים גם במקרה דנן. המבקשת טענה שידעה לראשונה על פסק הדין באמצעות תיק ההוצאה לפועל. המבקשת לא מצאה לנכון לפרט מתי ידעה על כך, כיצד נודע לה הדבר מתיק ההוצאה לפועל ומשכך לכל המאוחר ידעה על קיומו של פסק הדין ביום שהגישה הבקשה לתיק בימ"ש, דהיינו ביום 26.5.2011.  משכך, החל ממועד זה יש להחיל את כלל הידיעה ואיני סבורה שיש לאפשר לבעל דין לבחור מועד בו יגיש בקשה לביטול פסק דין אשר ידע עליו זה מכבר וישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר וכפי שהגישה המבקשת בקשה ביום 26.5.2011 לתיק בית המשפט, הרי שהיה עליה להגיש בקשה מתאימה לביטול פסק הדין בחלוף 30 יום ממועד זה ומשלא עשתה כן המבקשת, הרי שאיחרה את המועד להגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד והיה עליה להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד לביטול ההחלטה. המבקשת לא עשתה כן ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה ומשכך אין אף להידרש לטענה בדבר פגם בהמצאה ולטענה שיש להורות על ביטול פסק הדין משיקולי צדק ודי בכך בכדי לדחות טענותיה של המבקשת.